אחר צהריים אחד הלכה אישה ושמה אַחלָמָה ברחוב אלנבי לעבר חנות התכשיטים בסמטה פלונית. כשנעצרה בפינת יהודה הלוי היא ראתה שלט פרסומת גדול: "ציפורה אוּזַן מקריית גת קיבלה שיחת טלפון וזכתה במאה אלף ש"ח!". בתמונה נראתה אישה מחזיקה המחאה גדולה ועליה רשום: 100,000 ש"ח. קצת הלאה משם, בפינת רחוב בלפור, משך שלט נוסף את תשומת לבה של אחלמה, והיא מלמלה לעצמה את המילים הכתובות באותיות אדומות: "יוסי לוי מקריית חיים זכה במכונית חדשה!". ובפינת קינג ג'ורג', שלט שלישי, גדול יותר מהשניים הראשונים: "קרן גולדברג מרחובות זכתה בדירה!"
"טירוף," אמרה בלבה אחלמה. "פעם אנשים שזכו בפַּיס היו מלבישים על הראש מין כובע מנייר עיתון, עם חורים לעיניים, שרק לא יזהו אותם. היום, מי שזוכה בפיס, שמים תמונה שלו בכל העיר, ותכף מתנפלים עליו גזלנים, נצלנים ועין הרע." והיא הוסיפה ואמרה בלחש: "הכי גרוע זה עין הרע."
בתוך כך הגיעה אחלמה לסמטה פלונית ונעצרה מול חלון הראווה של הצורף. לפני שדפקה בדלת הצמידה את ראשה לשמשה. עיניה הצטמצמו. מיד נשמע קול זמזום, אחלמה הדפה קלות את הדלת ונכנסה פנימה.
"שלום לאלמנה הטרייה," נשמע קולו העמוק של הצורף.
אחלמה הסמיקה והחזירה לו שלום. היא באה היום לבקר בחנותו משום שגילתה דבר שזעזע אותה והרגישה צורך דחוף לשתף בו את מנשה. עכשיו הסתכלה גם עלי ואמרה בביישנות: "שלום."
השפלתי את עיני והיטבתי את אחיזתם של משקפי המגן הגדולים על אפי.
הצורף הרכיב משקפי פלסטיק גדולים, שכיסו כמעט את כל פניו. ביד אחת אחז בפתילה שירקה אש על טבעת והמסה אותה עד לנקודת הרתיחה של הזהב, וביד השנייה החזיק במלקחיים פיסה זעירה של זהב ועמד להלחים אותה אל הטבעת.
אחלמה התבוננה בו בדריכות. הטבעת האדימה, ונֶקב קטן נפער בה והחל לבעבע. הצורף מיהר להצמיד אל הנקב את פיסת הזהב והִלחים אותה אל הטבעת. אחר כך טבל את הטבעת בכוס שהיה בה נוזל שקוף, ולאחר שהטבעת השמיעה קול תסיסה חד, הוציא אותה מהכוס באמצעות מלקחיים והניח אותה בעדינות על שולחן העבודה.
"מה תקני היום?" שאל בחיוך.
