דורטומה - ספרים מומלצים, עכשיו במבצע! - מסי הילד שהפך לאגדה

 
לגרום לדברים לקרות דיויד אלן
הקוסם מארץ עוץ ל פרנק באום שמעוני
 

הסוד רונדה בירן
 

איך לא למות דר מייקל גרגר
 
הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים  
       
         
דף הבית >> פרקים ראשונים >> מסי הילד שהפך לאגדה
 


מסי - הילד שהפך לאגדה | לוקה קאיולי


פרקים ראשונים מתוך הספר

1. סיליה מסי על בנה ליונל
"אני קונה כמה נתחי בשר, מהחלקים האחוריים. אני בוזקת מלח על כל אחד מהם, טובלת אותם בחלמון ומצפה בפירורי לחם. אני מטגנת אותם עד שהם עשויים היטב ומקבלים צבע חום-זהב, מניחה בתבנית ומכניסה לתנור. אני חותכת בצל דק-דק ומטגנת אותו. כשהוא מלבין אני מוסיפה עגבניות חתוכות, קצת מים, מלח, אורֶגנו ומעט סוכר, ומשאירה על האש במשך עשרים דקות. ברגע שהרוטב מוכן, אני יוצקת אותו על כל אחד מנתחי הבשר, ומוודאת שהם טבולים היטב. אני לוקחת גבינת שמנת או גבינה צהובה מהמקרר, פורסת לרצועות דקות ומניחה על הבשר. אני משאירה אותם בתנור עד שהגבינה נמסה. כל מה שנותר לעשות זה לטגן את תפוחי האדמה כתוספת, והמִילַנֶסה אַ-לָה נָפוֹלִיטָנַה (שניצל בסגנון נאפולי) מוכן להגשה.
"כשאני מגיעה לברצלונה אני צריכה להכין מילנסה פעמיים או שלוש בשבוע, עם לפחות שלושה נתחי בשר בינוניים בכל מנה. אני פורעת את שֹערו של לאו ואומרת לו: 'אתה מבקיע כל כך הרבה גולים בזכות המילנסה והמָאטֶה (תה ארגנטינאי מסורתי) שלי.' זאת האמת: כשהוא הבקיע שלושער נגד ריאל מדריד, אני הייתי שם והכנתי לו לארוחת ערב את המאטה ואת המנה האהובה עליו. לליונל יש טעם פשוט באוכל: מילנסה, אבל לא עם בשר חזיר או בשר סוס; עוף עם רוטב של פלפל, בצל, עגבניות ואורגנו. הוא לא ממש אוהב מאכלים מתוחכמים, כמו אלה שאחיו רודריגו מכין. לאו אוהב גם שוקולד ואלפחורס (העוגיות המפורסמות של ארגנטינה). כשאנחנו מגיעים לספרד אנחנו צריכים להביא איתנו קופסאות על גבי קופסאות, כדי שתמיד תהיה לו אספקה. פעם, כשמסי היה קטן, המאמן הבטיח לו אלפחור על כל שער שיבקיע, והוא כבש לא פחות משמונה פעמים במשחק אחד. בהחלט היתה לו אחר כך סעודת מלכים".
שמה של סבתו של מסי הוא כשמה של אִמו, סיליה. סבתא סיליה היתה זאת שליוותה את הילדים לאימונים. היא היתה זאת שהתעקשה שייתנו לליונל לשחק על אף שהוא לא היה מספיק מבוגר, על אף שהוא היה הכי צעיר והכי קטן.
סיליה, האם, נזכרת: "הוא תמיד היה קטן. פחדו שירמסו אותו, שהוא ייפצע, אבל היא לא פחדה. היא התעקשה: 'תמסרו לליונל, תמסרו לקטנצ'יק, הוא זה שמבקיע'. היא היתה זאת ששכנעה אותנו לקנות לו נעלי כדורגל. חבל שהיא לא יכולה לראות אותו היום. היא מתה כשלאו היה בן עשר, אבל מי יודע אם היא לא משקיפה מלמעלה ורואה לאן הוא הגיע, ושמחה למען הנכד הקטן שהיא אהבה כל כך."
"אני לא יודעת ממי הוא למד לשחק כדורגל. בטח מאבא שלו, מהאחים שלו, מבני הדודים שלו. תמיד אהבנו כדורגל במשפחה. גם אני אוהדת. האליל שלי הוא מראדונה. הקריירה שלו, השערים שהבקיע – עקבתי אחריו בהתלהבות רבה. הוא היה חיה על המגרש. כשפגשתי אותו אמרתי לו: 'אני מקווה שיום אחד הבן שלי יהיה כדורגלן גדול ואתה תוכל לאמן אותו.' ותראה מה קרה… אחרי כמה שנים דייגו מונה למאמן הנבחרת.
"ליונל היה מדהים… עוד לפני שהוא היה בן חמש היתה לו שליטה יוצאת דופן בכדור, שלאף אחד אחר אין. הוא אהב את זה, הוא אף פעם לא הפסיק. הוא בעט אל שער הכניסה הראשי לבניין ופגע בול בכל בעיטה, עד שלעתים קרובות השכנים ביקשו ממנו להירגע קצת.
"העונש הכי כבד שיכולנו לאיים בו על לאו היה לאסור עליו להתאמן. 'לא, אמא, בבקשה, אני באמת אהיה טוב, אל תדאגי, אני מבטיח… תני לי ללכת לשחק,' היה מתחנן ומתעקש עד שהצליח לשכנע אותי. לאו לא היה ילד חם מזג וגם לא עצלן, הוא תמיד היה ילד טוב, שקט וביישן, בדיוק כמו היום.
"הדבר שהכי משמח אותי הוא שאנשים אוהבים אותו. אני חושבת שהם אוהבים אותו כי הוא אדם טוב, פשוט וצנוע. הוא תמיד חושב על אחרים ומוודא שכולם סביבו בסדר: ההורים שלו, האחים, בני הדודים, האחיינים והאחייניות. הוא תמיד חושב על המשפחה שלו. כמובן, אני אמא שלו ואמא תמיד תגיד דברים טובים על הילדים שלה, על בבת עינה, אבל ללאו באמת יש לב ענק.
"בכל הנוגע לכדורגל, אני מקווה שהוא יעשה היסטוריה כמו פלה ומראדונה. אני מקווה שהוא יגיע רחוק, רחוק מאוד. אבל מעל לכול, כאם אני מתפללת לאלוהים שהוא יהיה מאושר, שתהיה לו משפחה ושהוא יחיה את חייו, כי עדיין לא באמת יצא לו לחיות. הוא הקדיש את עצמו לכדורגל, בגוף ובנשמה. הוא לא יוצא לבלות, הוא לא עושה דברים אחרים שצעירים בגילו עושים. לכן אני מקווה שיהיו לו חיים נפלאים. מגיע לו."
  
2. בית החולים גריבאלדי
24 ביוני 1987
במרכז הרפואי ברוסאריו, ביום חורפי אחד בשעה שש בבוקר, מתחיל הסיפור של ליונל מסי, הילד השלישי במשפחת מסי-קוצ'יטיני.
באותה עת היה אביו, חורחה, בן 29 וראש מחלקה בתאגיד ייצור הפלדה "אסינדר". סיליה, בת 27, עבדה אז במפעל לייצור מגנטים.
חורחה וסיליה נישאו ב-17 ביוני 1978, בכנסיית קוֹרַאסון דֶה מריה. כל המדינה היתה שקועה אז במונדיאל שאותו אירחה ארגנטינה, עד כדי כך שגם החתן והכלה הטריים, שהיו בירח דבש בברילוצ'ה שבדרום המדינה, דאגו להספיק להגיע למשחק בין ארגנטינה וברזיל שנערך ברוסאריו. התוצאה היתה 0:0. שמונה ימים לאחר מכן, באצטדיון מוֹנוּמֶנטאל של ריבר פלייט בבואנוס איירס, ניצחה ה"אלביסלסטה" (כינויה של נבחרת ארגנטינה) של המאמן ססאר לואיס מנוטי את הולנד 1:3 בהארכה, וזכתה בגביע העולם בפעם הראשונה בהיסטוריה. ארגנטינה כולה היתה בטירוף מוחלט. אחד-עשר השחקנים – פִיליול, אולגין, גלבאן, פסארלה, טראנטיני, ארדילס, גאז'גו, אורטיס, ברטוני, לוקה וקמפס – השכיחו, לפחות לזמן קצר, את זוועות המשטר הצבאי ששלט אז במדינה; את מתנגדי השלטון שנרצחו, את יותר מ-30 אלף הנעדרים, את העינויים והזוועות של הדיקטטורה הצבאית האכזרית וצמאת הדם, שייסד הגנרל חורחה רפאל וידלה ב-1976.
שנתיים אחרי ההפיכה, המדינה היתה נתונה במשטר טרור, אבל החיים נמשכו. סיליה וחורחה מביאים ילדים לעולם: רודריגו מרטין נולד ב-9 בפברואר 1980. בנם השני, מתיאס הורָאסיו, נולד באחת משעותיה האפלות ביותר של ארגנטינה. התאריך הוא 25 ביוני 1982, מלחמת איי פוקלנד הסתיימה לפני אחד-עשר ימים. ארגנטינה, מובסת, מלקקת את הפצעים וסופרת את נפגעיה – 649 הרוגים, יותר מאלף פצועים.
כשסיליה עומדת ללדת את בנה השלישי, המצב עדיין דרמטי. ארגנטינה ניצבת על סִפָּה של מלחמת אזרחים.
ב-23 ביוני 1987, סיליה מובהלת למחלקת היולדות בבית החולים גריבאלדי. שני הבנים שלה – רודריגו, בן חמש, ומתיאס, בן שבע – נשארים בבית עם סבתם, ואילו חורחה מלווה אותה לבית החולים. אחרי שני בנים הוא לא היה מתנגד לילדה, אבל הכרומוזומים קובעים שלמשפחה יצטרף בן נוסף. ההיריון עבר ללא אירועים חריגים, אבל בשעות האחרונות יש סיבוכים. הרופא, נורברטו אודטו, מאבחן מצוקה עוברית חמורה ומחליט על זירוז לידה, כדי שהתינוק לא יסבול מהפרעות כלשהן. חורחה זוכר עד היום את הרגעים המפחידים האלה, את הפאניקה שחש כשהרופא אמר לו שהוא עומד להשתמש במלקחיים, ואת תחינותיו שלא ישתמש בצבת הזאת. כמו אבות רבים, הטרידו אותו מאוד סיפורי האימה על הנזק והעיוותים שנגרמים לעתים לתינוקות. לבסוף לא היה צורך במלקחיים. כמה דקות לפני שש בבוקר נולד ליונל מסי, במשקל 3 קילוגרמים ובגובה 47 סנטימטרים, אדום כעגבנייה ועם אוזן אחת קמוטה לגמרי – תוצר של מאמצי הלידה, שנעלם תוך כמה שעות, כמו אצל תינוקות רבים אחרים. אחרי הבהלה מגיע האושר: הוולד החדש אמנם קצת ורדרד, אבל בריא.
חורחה בנה את ביתם במשך סופי שבוע רבים, בתמיכת אביו אוסביו, על מגרש בגודל 300 מטרים רבועים, על אדמות ששייכות למשפחה. בית לבנים בן שתי קומות בשכונת לאס הֶראס, עם חצר שהילדים יוכלו לשחק בה. ליונל מגיע לכאן ב-26 ביוני, כשהאם והתינוק משוחררים מבית החולים האיטלקי.
חצי שנה לאחר מכן אפשר למצוא את ליונל באלבום המשפחתי, שוכב על מיטת הוריו בחיוך שמבליט את לחייו השמנמנות, לבוש מכנסיים כחולים וחולצה לבנה. בגיל עשרה חודשים הוא מתחיל לרדוף אחר אחיו הגדולים. והוא גם עובר את התאונה הראשונה בחייו. הוא יוצא מהבית – מי יודע למה, אולי לשחק עם ילדי השכנים – ומגיע לרחוב לא סלול שמכוניות בקושי עוברות בו. רוכב אופניים מגיע משום מקום ומפיל אותו. הוא בוכה מרה, כולם יוצאים מהבית ורצים לרחוב. נראה שזה שום דבר, בהלת שווא. אבל במהלך הלילה הוא לא מפסיק לייבב, והזרוע שלו מתנפחת. הם לוקחים אותו לבית החולים: שבר. הוא צריך גבס. תוך כמה שבועות השבר מתאחה.
יום הולדתו הראשון מגיע והדודים והדודות קונים לו חולצת כדורגל, כבר מנסים לגרום לו לאהוד את קבוצתו העתידית: ניואלס אולד בויז. אבל עדיין מוקדם מדי. בגיל שלוש, לאו מעדיף קלפים צבעוניים וכדורים קטנים בהרבה: גולות. הוא זוכה בהן לעשרות במשחקים עם חבריו, והתיק שלו תמיד מלא בהן. בגן הילדים תמיד יש זמן לשחק עם חפצים עגולים. ליום הולדתו הרביעי נותנים לו הוריו כדורגל לבן עם מחומשים אדומים. אולי זהו הרגע שבו מתחיל הרומן שלו עם הכדורגל. ויום אחד הוא מפתיע את כולם. אביו ואחיו משחקים כדורגל ברחוב ולאו מחליט להצטרף למשחק בפעם הראשונה. בהרבה מקרים אחרים הוא העדיף להמשיך לנצח בגולות – אך לא הפעם. "כשראינו מה הוא יכול לעשות היינו המומים," אומר חורחה. "הוא מעולם לא שיחק לפני כן."
 
לרכישה הקליקו כאן



Go Back  Print  Send Page
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
[
אודות] [מדיניות פרטיות] [תנאי שימוש] [עזרה]
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 [Top]  [Add to Favorites]  [Site Map]  


שירות לקוחות 03-7920100 דואל: info@dortome.com
מרכז לוגיסטי: אזה"ת כפר קאסם אצל ליאור שרף שיווק והפצה בע"מ
כתובת למשלוח דואר: ת.ד. 12964 הרצליה 4673327

 
לייבסיטי - בניית אתרים