דורטומה - ספרים מומלצים, עכשיו במבצע! - ראיונות קצרים עם גברים נתעבים / דיוויד פוסטר וואלאס טעימת קריאה

 
לגרום לדברים לקרות דיויד אלן
הקוסם מארץ עוץ ל פרנק באום שמעוני
 

הסוד רונדה בירן
 

איך לא למות דר מייקל גרגר
 
הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים הקליקו לפרטים  
       
         
דף הבית >> פרקים ראשונים >> ראיונות קצרים עם גברים נתעבים / דיוויד פוסטר וואלאס טעימת קריאה
 
טעימות מספרו של דיוויד פוסטר וואלאס - ראיונות קצרים עם גברים נתעבים

המוות אינו הסוף

המשורר האמריקני בן החמישים ושש, חתן פרס נובל, משורר
שנודע בחוגים הספרותיים האמריקניים כ"משורר של משוררים"
ולפעמים פשוט כ"המשורר", שכב בחוץ על הדֶק, חשוף חזה, עודף
משקל מתון, בכיסא נוח נטוי חלקית, בשמש, קורא, חצי פרקדן,
עודף משקל מתון אך לא חמור, זוכה פרס "נַשׁוֹנַל בּוּק" פעמיים,
פרס "נשונל בוק קריטיקס סֶרקְל", פרס "לַמוֹנְט", שני מענקים
מה"נשונל אֶנדָאוּמֶנט פור דה אַרטְס", "פְּרִי דֶה רוֹם", חבר ב"לָאנֶן
פָאוּנדֵיישְׁן", בעל "אות מַקדָאוּוֶל" ומקבל מענק המִחייה ע"ש
מילדרד והרולד סְטרוֹס מטעם ה"אמריקן אקדמי אנד אינסיטיוּט אוף
אַרטְס אנד לֶטֶרס", נושא בתואר נשיא אמריטוס של ארגון היוצרים
הבינלאומי PEN, משורר ששני דורות נפרדים של אמריקנים הכתירו
אותו כקול של דורם, בן חמישים ושש עכשיו, שוכב לו בבגד ים
XL לא רטוב של המותג ספידו בכיסא נוח מקנבס שניתן להטותו
שלב־שלב, על דֶק מרוצף ליד הברֵכה הביתית, משורר שהיה בין
עשרת האמריקנים הראשונים שקיבלו "מענק גאונות" מקרן "ג'ון
וקתרין ט. מק'ארתור" היוקרתית, אחד משלושת האמריקנים זוכי
פרס נובל לספרות שעודם בחיים, 1.72 מ', 82 ק"ג, חום/חום, קו
השיער נסוג בדרך פתלתלה עקב קבלה/דחייה בלתי עקבית של
השתלת תוספות שיער בשיטות שונות, הוא ישב, או שכב — ואולי
מוטב לדייק ולומר פשוט "התפרקד" — בבגד ים ספידו שחור ליד
הברכה הפרטית דמוית הכליה,1 על דֶק הברכה המרוצף, בכיסא
נוח נישא שגבו מוטה עכשיו ארבע נקישות לזווית בת 35º ביחס
לאריחי המוזאיקה של הדֶק, ב־ 10:20 בבוקר ב־ 15 במאי 1995,
המשורר שבכל ההיסטוריה של הספרות היפה האמריקנית תופס
את המקום הרביעי במספר ההיכללויות באנתולוגיות, ליד שמשייה
אבל לא ממש בצל השמשייה, קורא במגזין ניוזוויק,2 ומשתמש
בתפיחה הצנועה של בטנו כבתמיכה משופעת למגזין, וגם נועל
כפכפים, יד אחת מאחורי ראשו והאחרת מושטת הצִדה ונגררת על
הפיליגרן בגוני חום־אפרפר ואוכְרָה של אריחי הקרמיקה הספרדית
היקרה, מפעם לפעם מרטיב אצבע כדי להפוך דף, מרכיב משקפי־
שמש אופטיים שעדשותיהם טופלו בתהליך כימי כך שיכהו ביחס
פְרַקְציונלי לעצמת הבוהק באור שאליו הן נחשפות, עונד על היד
הנגררת שעון באיכות ובמחיר בינוניים, כפכפי גומי מלאכותי על
כפות רגליו, קרסוליו משוכלים והברכיים פשוקות קלות, השמים
חפים מענן ומזדהרים בעוד שמש הבוקר נעה למעלה וימינה, מרטיב
אצבע לא ברוק או בזיעה אלא בהתעבות הכפורית שעל הכוס הצנומה
של תה קר אשר מונחת לה כעת ממש על גבול הצל שגופו מטיל
בחלק העליון השמאלי של הכיסא ושיהיה עליו להזיזהּ כדי שתישאר
בצל הקריר הזה, מעביר אצבע בעצלתיים במורד הכוס לפני שהוא
מביא בעצלתיים את האצבע הלחה אל הדף, מפעם לפעם הופך את
דפי גיליון 19 בספטמבר 1994 של מגזין ניוזוויק, קורא על הרפורמה
במערכת הבריאות האמריקנית ועל הטיסה הטראגית מספר 427 של
חברת USAir, קורא תקציר של ספרי העיון הפופולריים אזור חם
והמגפה הקרבה וביקורת אוהדת עליהם, לפעמים הופך כמה דפים
ברצף,
מרפרף על מאמרים ותקצירים מסוימים, משורר אמריקני רב־
מוניטין שבעוד ארבעה חודשים יחול יום הולדתו החמישים ושבעה,
משורר שהמתחרה העיקרי של ניוזוויק, המגזין טיים, כינה אותו
בדרך די אבסורדית "הדבר הקרוב ביותר לבן־אלמוות ספרותי אמיתי
שחי היום", שוקיו כמעט בלי שיער, הצל האליפטי של השמשייה
הפתוחה מתהדק קלות, הגומי המלאכותי של הכפכפים מחוספס משני
צדי הסוליה, מצחו של המשורר מנוקד בזיעה, השיזוף שלו עמוק
ועשיר, פנים הירכיים שלו כמעט חף משיער, הפין מלופף במהודק
סביב עצמו בתוך בגד־הים ההדוק, זְקַן הואן־דייק שלו גזוז למשעי,
מאפרה על שולחן הברזל, לא שותה את התה הקר שלו, מפעם לפעם
מכחכח בגרונו, לפרקים נע קלות בכיסא הנוח בגון הפסטל כדי לגרד
בעצלתיים את כף־הרגל האחת בבוהן רגלו האחרת בלי להסיר את
הכפכפים ובלי להביט בכפות רגליו, לכאורה מרוכז במגזין, הברֵכה
הכחולה מימינו ודלת ההזזה האחורית של הבית העשויה זכוכית עבה
משמאלו באלכסון, בינו לבין הברכה שולחן עגול מברזל לבן קלוע
משופד במרכזו בשמשיית חוף גדולה שצלהּ כבר אינו נוגע בברכה,
משורר מהמעלה הראשונה לכל הדעות, קורא במגזין שלו בכיסא
הנוח שלו על הדֶק שליד הברכה מאחורי ביתו. הברכה הפרטית ואזור
הדֶק מוקפים בעצים ובשיחים משלושה עברים. העצים והשיחים,
שנשתלו שנים קודם לכן, משורגים וסבוכים וממלאים אותו תפקיד
בסיסי כמו גדר מסתור של עץ אורן פיני או חומה מאבן משובחת.
זו התקופה שבה האביב בעיצומו ועלוות העצים והשיחים מלאה,
דוממת, וצבעה ירוק עז, הם שרויים בצל מורכב והשמים כחולים
לגמרי ודוממים, כך שמכלול התמונה החיה והמסוגרת, שבה ברכה
ודֶק ומשורר וכיסא ושולחן ועצים והחזית האחורית של הבית, כל זה
דומם מאוד ורגוע ושותק כמעט לחלוטין, הגרגור הרך של משאבת
הברכה ונקב הניקוז והצליל האקראי של המשורר המכחכח בגרונו
או הופך את דפי המגזין ניוזוויק הם הצלילים היחידים — לא ציפור,
לא מכסחות דשא רחוקות או מגזמות גדר־חיה או מכשירים לחיסול
עשבים שוטים, לא מטוסי סילון מעל לראש ולא קולות עמומים
רחוקים מהברכות הפרטיות בבתים שמשני צדי ביתו של המשורר
שום דבר מלבד נשימת הברכה והכחכוח האקראי של המשורר, הכול
דומם לגמרי ורגוע ומסוגר, שום רמז לבריזה שתניע את עלי העצים
והשיחים, הירוק חסר התנועה של הצמחייה, הדומם, החי, הסוגר,
זוהֵר ומלא חיים ואין ממנו מנוס, ולא דומה לשום דבר אחר בעולם
לא במראיתו ולא ברושמו.3

הערות שוליים:
1.
וגם המשורר הראשון יליד ארצות הברית שבכל ההיסטוריה המהוללת בת 94
השנים של פרס נובל לספרות זכה בו, בפרס נובל לספרות הנכסף.
2. אבל מעולם לא זכה לקבל חברוּת ב"קרן ג'ון סיימון גוגנהיים": לאחר שנדחה
שלוש פעמים בתחילת הקריירה שלו היתה לו סיבה להאמין שמשהו אישי ו/או
פוליטי הולך שם בוועדת החברוּת של גוגנהיים, והחליט שתיפח רוחו, שהוא
ירעיב את עצמו למוות לפני שישכור שוב את שירותיו של סטודנט לתואר שני
כדי למלא את שלושת העותקים של טופס ההרשמה המייגע להתקבלות כחבר
ב"קרן גוגנהיים" ויעבור שוב את הפארסה הבזויה והמייגעת של שיקולים
"אובייקטיביים".
3. זה נכון רק חלקית.
ראיון קצר #48 אוגוסט־97
אֶפְּלטון, ויסקונסין

 
"זה בפגישה השלישית, שאני מזמין אותן אלי לדירה. חשוב להבין 
שכדי שתהיה בכלל פגישה שלישית צריכה להתקיים איזושהי זיקה 
מוחשית בינינו, משהו שבאמצעותו אני יכול לחוש שהן תשתפנה 
פעולה. אולי תשתפנה פעולה {כפיפת אצבעות זקורות כדי לסמן 
מירכאות בטון הדיבור} היא לא בחירה מוצלחת בניסוח. כלומר, אולי 
{
כפיפת אצבעות זקורות כדי לסמן מירכאות בטון הדיבור} תשחקנה
הכוונה לכך שתצטרפנה אלי לחוזה ולפעילות שלאחר מכן."
שאלה.
"וגם איני יכול להסביר כיצד אני חש את הזיקה המסתורית הזאת
את התחושה שהסכמה לשיתוף פעולה לא תוצא מכלל חשבון
מישהו סיפר לי פעם על מקצוע אוסטרלי שידוע בשם {כפיפת 
אצבעות זקורות} מיון אפרוחים, ב– "
שאלה
"רק רגע, סבלנות. מיון אפרוחים. היות שהערך המסחרי של 
התרנגולת גבוה הרבה יותר מזה של הזכר, התרנגול, הגבר, מן הסתם 
חיוני לקבוע מה מין האפרוח שבקע זה עתה. כדי לדעת אם כדאי 
או לא כדאי להוציא הון על גידולו, את מבינה. תרנגול, מסתבר
כמעט חסר ערך בשוק הפתוח. אלא שאפיוני המין של אפרוחים 
שבקעו זה עתה הם פנימיים לגמרי, ואי־אפשר לראות בעין בלתי 
מזוינת אם אפרוח נתון הוא תרנגולת או תרנגול. בכל אופן, זה מה 
שאמרו לי. עם זאת, ממיין מקצועי יכול להבחין. בין המינים. הוא 
יכול לעבור על מִדְגָר של אפרוחים טריים מן הביצה, לבחון כל אחד 
מהם באמצעות העין בלבד, ולומר לבעל משק העופות את מי מן 
האפרוחים להשאיר ומי הם התרנגולים. על התרנגולים תיגזר כליה
"תרנגולת, תרנגולת, תרנגול, תרנגול, תרנגולת," וכך הלאה וכך 
הלאה. כך זה באוסטרליה, מסתבר. המקצוע. והם צודקים כמעט 
תמיד. אינם טועים. העופות שהוחלט שהם תרנגולות אכן גדלים 
להיות תרנגולות ומחזירים את השקעתו של בעל משק העופות. אלא 
שמה שממיין העופות לא יכול לעשות זה להסביר כיצד הוא יודע
מהו המין. מסתבר שלעתים קרובות זה מקצוע משתלשל, העובר 
מאב לבן. אוסטרליה, ניו זילנד. תן לו להחזיק ביד אפרוח שזה עתה 
בקע, נגיד תרנגול צעיר, וּשׁ אַ ל אותו מנין לו שזה תרנגול, וממיין 
האפרוחים המקצועי ימשוך מן הסתם בכתפיו ויאמר 'נראה לי כמו 
תרנגול'. בלי ספק בתוספת 'אח שלי', בדומה לדרך שבה את או אני 
היינו מוסיפים 'ידידי', או 'אדוני'."
שאלה . . . 
"זו האנלוגיה ההולמת ביותר שאני יכול להעלות לצורך הסבר
איזשהו חוש שישי מסתורי, אולי. לא שאני צודק במאה אחוזים של 
הזמן. אבל תתפלאי לשמוע. נאמר שאנחנו על הספה, לוגמים משקה
נהנים ממוזיקה, משיחה קלה. זו הפגישה השלישית שלנו, מאוחר 
בערב, אחרי ארוחת ערב ואולי סרט או קצת ריקודים. אני באמת אוהב 
מאוד לרקוד. אנחנו לא יושבים צמודים על הספה. בדרך כלל אני 
יושב בקצה האחד והיא באחר. אף על פי שאורך הספה לא עולה על 
מטר וארבעים. זה לא רהיט נורא ארוך. אבל הנקודה היא שאנחנו לא 
בתנוחה אינטימית במיוחד. אגבית מאוד. מעורבת כאן כמות גדולה 
של שפת גוף מורכבת שהתרחשה לאורך כל הזמן שקודם לכן בילינו 
זה בחברת זו, ולא אלאה אותך בניסיון להיכנס לפרטים. אז ככה
כשאני חש שהגיע הרגע הנכון — על הספה, המכונה העותומאנית
כשאנו נינוחים, עם משקאות, אולי איזה ליגֶטי במערכת האודיו 
אני אומר, מחוץ לכל הֶ קשר ברור ובלי פתיח שאפשר להצביע 
עליו בתור שכזה, 'מה את אומרת על הרעיון שאקשור אותך?' שבע 
המילים האלה. בדיוק כך. אחדות דוחות אותי בו במקום. אבל הן 
אחוז קטן בלבד. קטן מאוד. אולי קטן להחריד. ברגע שאשאל אדע 
אם זה אכן עומד לקרות. כמעט תמיד אני יודע. שוב, אין לי הסבר 
מלא לאיך אני יודע. תמיד יהיה רגע של שתיקה מוחלטת, כבדה
את מודעת כמובן לכך שלשתיקות חברתיות יש מרקמים מגוונים
ושהמרקמים האלה מוסרים הרבה מידע. השתיקה הזאת תתרחש 
בין אם היא תדחה אותי ובין אם לא, בין אם צדקתי באשר {כפיפת 
אצבעות זקורות כדי לסמן מירכאות בטון הדיבור} לתרנגולת ובין 
אם לא. השתיקה שלה, והכבדות של השתיקה — תגובה טבעית 
לגמרי להסטה במרקם של שיחה שעד כה היתה אגבית. וזה מביא 
לנקודת שיא פתאומית את כל המתחים הרומנטיים והרמזים ושפת 
הגוף של שלוש הפגישות הראשונות. פגישות ראשוניות או פגישות 
בשלב מוקדם עשירות להפליא מנקודת מבט פסיכולוגית. את 
מודעת לכך בלי ספק. ריטואל חיזור מכל סוג, משחק שבו כל אחד 
תוהה על קנקנו של האחר, אומד אותו. לאחר מכן תמיד מתקיימת 
אותה שתיקה בת שמונה פעימות. הן חייבות להניח לשאלה }כפיפת 
אצבעות} לחדור פנימה. אגב, זה היה ביטוי של אמי. להניח לזה־
ולזה {כפיפת אצבעות} לחדור פנימה, ובעצם זה מושלם כמעט בתור 
צַיָן של מה שקורה." 
שאלה
"חיה ובועטת. היא מתגוררת אצל אחותי ובעלה ושני הילדים 
הקטנים שלהם. ועוד איך חיה. גם לא — תהיי בטוחה שאני לא משלה 
את עצמי שאחוז הדחיות הנמוך נובע מכך שניחנתי במשיכה מי יודע 
מה מהממת. היא לא עובדת כך, פעילות מן הסוג הזה. למעשה
זאת הסיבה שאני מציע את האפשרות בדרך כל־כך בוטה וחסרת חן 
לכאורה. אני נמנע מכל ניסיון להקסים או לרכך. היות שאני יודע
טוב מאוד, שהתגובה שלהן להצעה תלויה בגורמים שבתוך תוכן
כמה מהן תרצינה לשחק. מעטות לא. זה כל הסיפור. הכשרון {כפיפת 
אצבעות} האמיתי היחיד שאני מתיימר להצטיין בו הוא היכולת 
לאמוד אותן, לסנן אותן, כך שעד ש — עד כדי כך שהרוב המכריע 
בפגישה השלישית הן, אם תרצי, {כפיפת אצבעות} תרנגולות ולא 
{כפיפת אצבעות} תרנגולים. אני משתמש בהֶסֵּט הזה מעולם העופות 
כמטפורה, בשום אופן לא כדי לאפיין את הנידונות אלא כדי להדגיש 
את הכשרון — שאינו בר־ניתוח — שלי עצמי לדעת בחוש, כבר בפגישה 
הראשונה, אם הן, אם תרצי, {כפיפת אצבעות} בשלות להצעה." 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
[
אודות] [מדיניות פרטיות] [תנאי שימוש] [עזרה]
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 [Top]  [Add to Favorites]  [Site Map]  


שירות לקוחות 03-7920100 דואל: info@dortome.com
מרכז לוגיסטי: אזה"ת כפר קאסם אצל ליאור שרף שיווק והפצה בע"מ
כתובת למשלוח דואר: ת.ד. 12964 הרצליה 4673327

 
לייבסיטי - בניית אתרים